לזכרם של חברי ארגון הרוקדים ופעיליו
בדף זה מונצחים חברי עמותת ארגון הרוקדים ריקודי עם ישראליים ופעיליה
| חנן ריימן 1954-2025
|
 |
חנן ריימן היה ממייסדי ארגון הרוקדים וחבר ועד במשך שנים רבות.
עם הקמת הארגון הציע חנן את הרעיון ללוגו שעל בסיסו עוצב הלוגו הסופי של ארגון הרוקדים.
חנן היה רקדן מטבעו, והיה מוכר בכל ההרקדות והפסטיבלים ברחבי הארץ. לחנן היה ידע רחב בריקודים, אפילו ביחס לעשרות השנים שרקד.
כמו כן היה חנן בעל ידע טכני רחב, אוטו דידקט, שלא פעם הציע פתרונות לבעיות שונות (למשל פיזור חול במגרשי הטניס בפסטיבל כרמיאל כפתרון זמני עד להתקנת משטחי עץ).
למרבה הצער, בשנים האחרונות חלה חנן במחלה שבעטייה נאלץ להפסיק לרקוד. למרות זאת המשיך לתמוך ולסייע ככל יכולתו במסגרת ארגון הרוקדים.
יהי זכרו ברוך.
|
דברים לזכרו מאת צורי עסיס יו"ר ארגון הרוקדים |
בשבוע שעבר איבדנו את חנן ריימן, חבר ותיק ואחד המייסדים של ארגון הרוקדים.
הגם שבשנים האחרונות נמנעה ממנו ההשתתפות בהרקדות עקב קטיעת רגל, הוא ייזכר כרקדן מחונן.
יהי זכרו ברוך.
|
הספד לחנן מאת איריס אבנר |
ביום שישי האחרון, אילת, אחייניתו האהובה של חנן, התקשרה אלי ואמרה לי: "איריס, חנן..."
ושתקה. לקח לי לא מעט שניות להבין את מה שהיה קשה לבטא: חנן איננו – צירוף מילים שעדיין
לא נתפס.
בחיבה קראתי לו 'חננ- יה' – כי האל חנן אותו בהרבה מעלות. איש שיחה, מבין ומתמצא בתחומים
רבים, בעל רוחב יריעה אינטלקטואלית, אוטודידקט אמיתי, מתעניין אינסופי, אוהב ספר... ממש
תולעת ספרים – בהם ספרי דיימון ראניון בצד "ילקוט הכזבים" שאהב לצטט סיפורים מתוכם, ובין
הספרים גם אהב את התנ"ך (לאו דווקא כספר אמוני) – רק לפני כחודש, בפעם האחרונה שישבנו
במסעדה, יחד שלושה אנשים, התפתחה לה שיחה בנושא נביאים (שיחה קולנית למדי... בכל זאת
חנן...).
דיברנו גם על חן ועל הנכדים... כמה הוא אהב אותך והיה גאה בך, חן, וכמה הוא שמח על מה
שאתה, על ההישגים המקצועיים שלך ועל המשפחה היפה שהקמת...
כששאלנו את חנן מה לגבי איזו נסיעה לארה"ב לביקור משפחתי, הוא כדרכו, אמר, מה הם צריכים
אותי שם, שאהיה 'תקוע' להם בבית (עם מגבלת התנועה)... לא רצה להפריע, ולא ב' פולניות', באמת
לא רצה להפריע... התגעגע ואהב, אבל ממש לא רצה להפריע...
חנן אהב שירה. מאוד. שני שירים עולים בראשי במחשבה על חנן: אחד של נתן אלתרמן, שנמצא
בכרך השירים 'רגעים': "מִבְּלִי לְּהַפְּרִיעַ אֶת שְּלֹום הַצִבּור" , ואחד של אברהם חלפי, שכתב:
אֲנִי מְּצַמְּצֵם אֶת עַצְּמִי
כְּדֵי נְּקֻדָּה
אַלְּמֹונִית -
שֶלא לְּהַטְּרִיד בְּגּופִי
מַלְּכֻיֹות
שניהם מתאימים מאוד לחנן ...
לחנן היה ראש 'ממזרי'... תמיד חיפש פתרונות יצירתיים, פטנטים... מה שנקרא בימינו 'חשב מחוץ
לקופסה'. והוא גם היה בעל ידי זהב, עם גישה לאסתטיקה, שימושיות ואומנות. במקצועו היה
מבלטן ויצר יצירות מסובכות, גם היה תכשיטן מופלא (לימד את עצמו), מתקן כל דבר שאפשר (ומה
שאי-אפשר לתקן – גם אותו היה מתקן...). החוש האסתטי והאומנותי שלו בא לידי ביטוי גם
בצילום. חנן היה צלם -אומן מחונן וגם בתחום זה – אוטו דידקט. גם בתחום הקולינריה לא טמן ידו
בצלחת... חנן היה גבן ואופה ונהנה מכל העשייה.
היה לו הומור משובח, פעמים בועט ובוטה ופעמים עדין ומשעשע. והיו לו 'פנינים' משלו: על מישהו
מגושם הוא היה יכול להעיר שיש לו "חינניות של פילה מעוברת"... אדם דתי כינה בלשון סגי נהור
"גוי של שבת", לא כמילת גנאי, חלילה.
חנן היה לוחם בגולני, שלחם במלחמת יום הכיפורים, ו'סחב' עימו 'שאריות' של חוויות קשות...
חנן היה ספורטאי מצטיין, שחיין מחונן, שהפיזיות והאתלטיות שלו יחד עם האסתטיקה וחוש
הקצב המפותח (הרי אהב לתופף בחוף על תוף אפריקאי) באו כמובן לידי ביטוי בחנן הרקדן – חנן
מהשורה הראשונה של להקת כרמון וחנן מהמעגל החיצוני של ריקודי העם – למה חיצוני? כדי
שיוכל ' לעוף' מסביב, "מבלי להפריע את שלום הציבור".. . אח... איזה רקדן...
אבל את כל זה, אתם אולי יודעים...
אני רוצה לספר לכם קצת על חנן האישי, הפרטי שלי...
זה התחיל בשנת 1986 באולם המנזה של אוניברסיטת תל-אביב, בחוג של משה תלם, אני זוכרת
בדיוק איפה התיישבתי כשהמוזיקה התחלפה מריקודי מעגל לריקודי זוגות, וחנן ניגש והציע לי
לרקוד איתו... הייתי חדשה למדי בחוג. לא הכרתי את חנן, וחשבתי שאין לי מה להפסיד. סך הכול
נראה חביב ואתלטי... החיבור בריקוד היה מיידי, ואחר כך התברר לי שאנחנו גם גרים סביב אותה
כיכר בגבעתיים... ומאז זכיתי לרקוד איתו וגם ללמוד ממנו לא מעט. קשרנו קשר ידידותי חם
ועמוק ונהנינו מתחומי עניין משותפים, ושנים אחר כך, כשהכרתי לו גם את בן זוגי איתן, הפכנו
שלושתנו לחברים קרובים.
חנן עם הלב הענקי שלו, בכל דבר שהייתי צריכה את עזרתו, הוא חקר, חיפש, בנה, התקין, תיקן...
ארון מדפים ישן בעל פורמייקה ישנה, משמימה ומתקלפת שהיה לי, הפך בידי שנינו לארון דיסקים
מחודש וצבעוני. לא אשכח איך נרתם ברצון רב למשימת החידוש – למדוד, לתכנן, לסרטט, להזמין
חומרים, לבחור ידיות, להבריג, להתקין – עוד זוכרת את חדוות היצירה... צריך לבחור גופי תאורה
לבית? מה הבעיה? בואי ניסע לרחוב פלוני בתל אביב... וגם אראה לך איפה אפשר למצוא את זה
בזול בגבעתיים, ונקבע יום שבו אבוא להתקין לכם אותם. והכול בכיף ובשמחה, גם כשהתחילו
הכאבים ברגל שמאל...
חנן, יוצא קיבוץ מעוז חיים, היה קיבוצניק עירוני, על כל המשתמע מזה. בכל מה שהיה קשור
בבירוקרטיה, הוא התרחק כמו מאש... לא אהב את זה, היה בתחושה שעושים הכול כדי להביס
אותו. השתדלנו להיות שם עבורו. אנחנו יודעים שכלכלית לא היה לו קל, ושמחנו שיכולנו להיות גם
עבורו כמו שהוא היה עבורנו. ליווינו אותו בתהליך הלא פשוט של הקטיעה, השיקום ואח"כ המעבר
לרחובות, שם גם הכרנו את אילת (ביו"ד אחת), האחיינית האהובה, שעזרה לו וטיפלה בו, דאגה לו
וחשבה עליו...
חנן תכנן לבנות פרוטזה שאיתה יוכל לרקוד, ובינתיים הוא לִהטט על הקטנוע שלו ברגל אחת.
למרות הקשיים הרבים, אהב את החיים...
לפני שבועיים דיברתי איתו ואמרתי לו שיבוא אלינו לתקופת המלחמה. יש ממ"ד בדירה, ו" יש לנו
בשבילך חדר עם מקלחת צמודה". והוספתי בקריצה: "מלבד הבטיחות, זה גם יעזור לך להיגמל
מעישון" (לצער נו לא הצליח להיפטר מההרגל המסוכן הזה). חנן בהומור שחור ענה לי : "טיל אחד
ו... אני מפסיק לעשן" והוסיף: "סתם, אצלי הכל בשליטה". כשניסיתי להחזיר אותו לרצינות ענה
לי באיינשטיינית: "לא תודה 'אבל אני רוצה להיות בבית עם התה והלימון ו... ". סיכמנו שאם
יהיה צורך, הדירה שלנו פתוחה לפניו, והוא נתן לי להבין שהסיבה לסירוב היא לא רק הרגל שלו,
שדורשת תנאים מיוחדים. "בהזדמנות אסביר בפירוט", אמר. ההזדמנות הזאת כבר לא תבוא...
אז חנן נשאר בבית...
כחבר פעיל בארגון הרוקדים, חנן היה מי שהסתובב בין החוגים לוודא שרמת הדציבלים אינה
עוברת את הגבול הסביר... אבל זה לא סוד שחנן עצמו היה בעל קול חזק, במיוחד כשהתלהב.
ופעמים רבות הוא התלהב, הו הו! כשישבנו איתו במסעדה, לפעמים הייתי נבוכה מכמה שהוא
קולני... וכמה הייתי רוצה עכשיו להמשיך ולהיות נבוכה עוד פעם ועוד פעם ועוד...
חנן אהוב, לך בשלום, ותעמוד לגורלך לקץ הימין
ותהיה מליץ יושר על משפחתך, על חבריך ועל כל בית ישראל
במלוא קולך הבוקע שמים...
כבר מתגעגעת,
איריס אבנר
|
דברים לזכרו מאת ירדנה ריגלר |
חנן היקר,
קשה לעכל שאתה איננו. היית רקדן מחונן, מהטובים שידענו, כזה שכל צעד שלך הפך לאמנות חיה,
מרגשת ונוגעת בלב. אני זוכרת את הפעם הראשונה שראיתי אותך רוקד, זה היה לפני שנים רבות,
בביקור של חברי ארגון הרוקדים אצל יום טוב במטרו ברעננה. אתה רקדת את "ממריאים" ואני, כמו
רבים אחרים, הייתי מהופנטת. אתה, הריקוד, המוזיקה והקצב התחברתם לרגע אחד מושלם.
זכור לי שסיפרת לי באחת הישיבות, איך הפכת חולצה ליצירת אמנות. היה לך הכשרון ליצור ולעצב.
מעבר לכישרון הענק שלך, היית קודם כול אדם איכפתי, אדם שלא פחד להביע את דעתו, שתמיד
דיבר מהלב, במיוחד על נושאים שהיו חשובים ללבך.
הקהילה שלנו איבדה חבר, רקדן, אמן, אדם שבלט על הרחבה אבל גם מחוצה לה.
יהי זכרך ברוך.
|
דברים לזכרו מאת הרי כוריאל |
על חנן נאמר פעם שהיה "רקדן על". כל שריר וכל עצם השתתפו בריקוד. הוא הרגיש את המנגינה וכל גופו התמזג בה. הייתה חוויה לראות אותו רוקד.
חנן היה ממייסדי ארגון הרוקדים ותרם לארגון מיום הקמתו. הלוגו לארגון עוצב על פי רעיון שלו (הוא ממש עמד והדגים בגופו איך הלוגו צריך להיראות). במשך מספר שנים חנן היה גם חבר ועד ארגון הרוקדים.
חנן היה אוטו דידקט עם היקף ידיעות רחב. כשעוד לא הכרתי אותו מספיק היה לי רושם שהוא סתם מביע דעות בנחרצות וללא בסיס. בהמשך ראיתי שיש לו ידע בהיסטוריה, בפוליטיקה, במכניקה, בחשמל באומנות ומה שלא ידע תמיד שאף ללמוד.
חנן היה בעל ידי זהב וחוש טכני נדיר. מעין "מקגייור ישראלי". ידע ללמוד בעיה ולמצוא לה פתרון. כך למשל הציע מגוון פתרונות לרוקדים במגרשי הטניס בכרמיאל שהקלו מאד על הריקוד.
חנן אהב לדבר ולספר. לעיתים קשה היה אפילו לעצור אותו אבל תמיד היה לו סיפור מעניין.
לחנן היה לב רחב. תמיד היה מוכן לעזור, לא רק בעצה אלא גם במעשה.
בשנים האחרונות חלה ואיבד את רגלו וכבר לא יכול היה לרקוד. למרות המשבר הוא היה איתן ברוחו והתעקש ממש ללכת ולבצע הכל בעצמו.
לאחרונה נהג לשבת בבית קפה ברחובות עם טאבלט, שם גם פגשתי אותו לעיתים ושוחחנו.
הוא יחסר לי מאד.
|
דברים לזכרו מאת ורד מנשרי |
חנן היה חבר יקר, שותף לדרך.
הכרנו בזכות ארגון הרוקדים ששנינו שותפים להקמתו, יחד עם עוד חברים טובים.
הערכתי את חנן מאוד, הן כרקדן מעולה והן כאדם. בילינו שעות רבות בויכוחים אינסופיים בוועדות השונות של ארגון הרוקדים. חנן היה דעתן וידען גדול בתחומים רבים, והוא תרם רבות מידיעותיו ומכשרונותיו למען רווחת הרוקדים. אני זוכרת היטב את פתרונותיו היצירתיים לבעיות מגוונות, דבר שגרם לי לשכור את שירותיו גם בביתי הפרטי.
לחנן היה לב ענק ורצון עז לסייע לכל אדם. אנשים לעיתים לא הבינו את כוונותיו ואת רעיונותיו בשל קולניותו, אך אני תמיד התעקשתי להקשיב לו וסמכתי על שיקול דעתו.
לצערי בשנים האחרונות חלה ונאלץ לוותר על תחביבו האהוב בשל קטיעת רגלו, אך המשיך להגיע לישיבות ארגון הרוקדים ולסייע לנו ככל יכולתו.
איבדנו חבר, שותף, רקדן, אדם נפלא. חנן, תחסר לי ולכולנו מאוד.
ממני,
ורד.
|
דברים לזכרו מאת שרה כוכב |
לזכרך חנן היקר💜
אלוהים חנן אותך בשפע מעלות : יושר, טוב לב, אהבה לזולת, חברות, יופי, חוכמה וידע בכל תחום, סקרנות אדירה, מוח קודח ברעיונות, תבונת כפיים, צניעות והסתפקות במועט, וכושר גופני אדיר.
היית רקדן בחסד ותולעת ספרים.
כמה חבל, שלא חנן אותך גם בקצת מזל😥
זכיתי בחברות שלך ובהזדמנות לרקוד איתך💃🏻
לנצח אזכור אותך💫
תנוח בשלום על משכבך🙏🏻 ושנשמתך תמשיך לחולל בעולמות אחרים🕺🏻
שלך,
שרה'לה כוכב
|
דברים לזכרו מאת עטרה צור |
חבר! האמת, שאני לא יודעת איך עושים זאת.
איך מספידים חבר שנעלם כך לפתע פתאום, חכה רק
רגע אפילו לא הספקנו להיפרד, ככה פתאום? למה?
מה?
רק לפני כחודש נפגשנו במוזיאון מכון אילון כשבקשתי
ממך טובה לבוא עם הקלנועית שלך, בכדי לאפשר לבת
כתתי ניידות במוזיאון.
ישבת עם החברה מהמשק והעלית זכרונות מתקופת
ביה"ס (סליחה שכחתי להזכיר שלמדנו באותו ביה"ס רק
שאתה היית שנה מתחתינו ומי הסתכל עליכם בכלל), אז
לא הכרנו.
ההכרות האמיתית שלנו הייתה שהקמנו את עמותת
ארגון הרוקדים שאתה היית חבר בה.
חנן! היית חבר אמיתי "ללא דאווינים" אחד שכולו נתינה
מכל הלב אם בעצה ו/או בעזרה בעבודה .
עברנו ביחד כברת דרך כחברים בארגון ובכלל, היא
הסתיימה מוקדם מדי.
חבר אתה תחסר לי.
|
|
